בבוקר קמתי עם הרגשה טובה. החלטתי הפעם להשקיע טיפה יותר במראה החיצוני. אני אוהבת מראה פשוט ויפה. החלטתי רק לשים טיפה אודם וזהו. אני אוהבת מראה טיבעי ויפה.
לבשתי טישרט לבנה וג'ינס קצרים. אכלתי דגני בוקר ללא סוכר, ופשוט הרגשתי טוב עם עצמי היום. השער הסתדר לי בצורה טובה, והרגשתי כל כך טוב, כיאילו מישהו נתן לי מתנה. המלך של השיכבה, הבנדם הכי מוערץ, מציע לי חברות! זה ריגש אותי באותה מידה שזה הלחיץ אותי.
ליאור חיכתה לי בשער. "את נראה ממש טוב היום" היא החמיאה לי.
"גם את נראת מצויין" אמרתי ולא שיקרתי. לליאור יש היום פגישה עם רון. היא סילסלה את השער בצורה יפה ושמה מעט מסקרה וקצת אודם ורוד יפה. קינאתי בה. היא כל כך בטוחה בעצמה.
"זה מה שאני מעריצה בך ליאור, את כל כך בטוחה בעצמך ולא ביישנית" אמרתי לה בעניים בורקות. ליאור חייכה, שמחה לקבל את המחמאה.
ניכנסנו דרך השער לכיתה. סרקתי בעני לחיפוש אחרי דניאל או רון. יובל ניכנס. שהוא ראה אותי נראה נבוך. "הי" הוא אמר לי שלום סתמי. "הי" אמרתי וחייכתי אליו. אבל שראיתי שזה מלחיץ אותו, נשארתי עם חיוך קטן. והוא נראה נבוך בטרוף. פתאום הרגשתי שמישהו מסתכל עלי בעניים רושפות. זה מין תחושת בטן. הסתובבתי וראיתי את דניאל. הוא ניסה לחייך לעברי, אבל יצא לו עיוות.
"מה קרה? אתה נראה עצבני" אמרתי. משחקת-אותה טיפשה. זה תמיד חכם לסחיטת דברים.
"לא סתם..אתמול רציתי להזמין מישהי, אבל היא סירבה לי" איזה שקרן!
"אהה.." אמרתי וחייכתי חיוך קטן ומרוצה.
החיוך הזה ימחק מהר אחרי הצהריים..
|
|
');){kind=link}